מורשת עולמית

ברחבי העולם נמצאים נופי טבע רבים ופזורים אתרים שהם בעלי חשיבות לאוכלוסיית ההווה ולדורות הבאים. אלו נופים ואתרים בעלי ערך אוניברסאלי, יוצא דופן (outstanding universal value, O.U.V) ונכללים בהם אתרי מורשת טבע, תרבות ונופי תרבות. ב-1972 בועידה הבינלאומית של אונסק”ו להגנה על המורשת התרבותית והטבעית של העולם אשר נערכה בפריס נוסחו לראשונה מושגי יסוד סביבתיים בתחום המורשת העולמית ואומצה ה”אמנה להגנה על מורשת תרבות וטבע של העולם” (Convention Concerning the Protection of the World Cultural and Natural Heritage).

האמנה אושררה על ידי 190 מדינות עד כה, כולל ישראל שחתמה על האמנה בשנת 1990.

המדינות החתומות מקדמות הכרזה על אתרים כדי להכלילם ברשימת המורשת העולמית, והן מחוייבות על שמירת אופיים המקורי של האתרים המוכרזים, על רוח המקום, המשמעות וההקשר הסביבתי ככל האפשר.

על רשימת המורשת העולמית אחראית הוועדה למורשת עולמית שפועלת בחסות אונסק”ו, והיא מורכבת מוועדות מדעיות המתמקדות במגוון של נושאי מורשת. המדינות החתומות על אמנת המורשת העולמית מקימות ועדת מורשת מקומית. בישראל זהו הוועד הישראלי למורשת עולמית ונכללות בו וועדות ונציגים הפעילים בוועדות העולמיות.

מדי שנה נוספים ברחבי העולם עוד ועוד נופים ואתרים לרשימת המורשת העולמית – והרשימה כיום מונה יותר מ-1000 אתרים, ביניהם החומה הסינית, מגדל פיזה באיטליה, הפרתנון ביוון, הגרנד קניון בארצות הברית ועוד. חשיבות ההכרזה על אתר כאתר מורשת עולמית היא חיונית לשמירה ולטיפוח האתר והמודעות של האוכלוסייה לחשיבותו ועל ידי כך לשימורו. מחקרים מלמדים שאתרי מורשת עולמית הופכים לאתרי תיירות מבוקשים במדינת היעד.

תהליך בחירת אתר כאתר מורשת עולמית

על כל מדינה המבקשת להכריז על אתר בתחומה כ”אתר מורשת עולמית” מחוייבת בתחילה לערוך רשימה  (“הרשימה הטנטטיבית”) שכוללת אתרים אשר בעלי ערך תרבותי וטבעי שבשטחה. רק אתר שנכלל ברשימה יוכל להיות מועמד להכרזה. לאחר שהוחלט לקדם אתר מתוך הרשימה להכרזה, חייב הגורם המעוניין בכך להכין תיק מועמדות המתבסס על קריטריונים, כללים והוראות שמפרסם המרכז למורשת עולמית . התיק נבדק על ידי “הועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים” ועל ידי מומחים מטעם איקומוס המעריכים את ערכו האוניברסאלי של האתר, את האותנטיות, היושרה, ההקפדה על אזורי חיץ. לאור המלצותיהם, מוחלט אם להציג את האתר בוועידה השנתית של המורשת העולמית ולהעמידו להצבעה בדבר זכאותו למעמד של אתר מורשת עולמית. על כל אתר לעמוד בקריטריונים מפורטים על פי המדריך שמנפיקה אונסקו כאתר טבע או כאתר תרבותי.

איקומוס

אונסקו (UNESCO) ארגון החינוך המדע והתרבות של האו”ם, הוקם בשנת 1945 ביוזמת ממשלות מדינות אירופה וארה”ב. לתמיכה בארגון נוסדו שלושה מוסדות: בשנת 1965 נוסדה איקומוס, המועצה הבינלאומית למונומנטים ואתרים (International council for monuments and sites ICOMOS). קדמו לו הארגון העולמי לשימור טבע (IUCN International Union for Conservation of Nature) שנוסד בשנת 1948, והמרכז הבינלאומי לשימור ולשיקום אתרי תרבות (ICCROM, International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property) שעל הקמתו הוחלט בשנת 1956.

 

לארגון איקומוס העולמי סניפים במדינות החתומות על אמנת המורשת העולמית. התפקיד העיקרי של איקומוס ישראל הוא להיות גוף אובייקטיבי, מקצועי ובלתי תלוי המייעץ לוועדה הישראלית למורשת עולמית בנוגע לאתרי מורשת תרבותית והרשימה הטנטטיבית וכן הכנת תיקי היתכנות של האתרים המוגשים לאונסק”ו כדי להיכלל ברשימת המורשת העולמית. כמו כן מלווים נציגי איקומוס את מעריכי הועדה הבינלאומית למורשת עולם בביקורם באתרים בישראל, מלווים את הניטור התקופתי של האתרים המוכרזים, פעילים בוועדות מדעיות ושותפים בהנגשת המידע והמיומנויות בקרב האקדמיה ואנשי המקצוע בכל הקשור לחשיבות השימור והיבטיו השונים.

אתרים ברשימה הטנטטיבית בישראל

הכנרת

בתי כנסת עתיקים בגליל

שמורת טבע החולה

שמורת טבע תל דן

דגניה ונהלל

חורבת מינים

בקעת ארבל

אתרי הנצרות בגליל

המסגד הלבן ברמלה

הר ציון בירושלים

גן לאומי קיסריה

מבצרים צלבניים גן לאומי בית שאן

הר כרכום ותמנע

ארץ המכתשים